לשם הסיפור אשתמש בשם בדוי, תקראו לי ושטי. אני בת 30, כאשר אל הענף של נערות ליווי בחיפה התחברתי בגיל צעיר, יש שיאמרו יותר מדי צעיר. החיים שלי לא היו קלים. אבי נהג לצעוק, לקלל ולהכות אותי ואת אחיי, אמי סבלה מדיכאון קשה, כמעט בכל זמן נתון. בבית לא היה כסף, והמחסור זעק בכל פינה. כדי להשתייך לקהילה של נערות ליווי בחיפה הצגתי את עצמי כבת עשרים. אבל האמת היא שהייתי רק בת 17. בתחילת הדרך הייתי ממש עצבנית, נבוכה, חוששת, כמו עלה נידף.

בעל סוכנות הליווי התאהב בי למן הרגע הראשון, ועשה לי "פרוטקציות" בעודו מקפיד לא לשלוח לי יותר משניים שלושה לקוחות ליום. מקסימום ארבעה. כאשר שאר נערות ליווי חיפה נאלצו להתמודד עם לפחות עשרה לקוחות מדי יום.

קשה לי להסביר במלים פשוטות מה הרגיש הלב שלי, כשהייתי בדרכי לפגישת הליווי הראשונה שלי בחיפה. הייתי בטוחה שעוד רגע קט הלב שלי פשוט יתפוצץ, שהוא פיסית יתנתק מן החזה שלי, אבל במציאות היה הרבה יותר אופטימי ומעודד.

הפגישה הראשונה שלי נקבעה עם גבר מאוד לבבי. קראו לו גדי. גדי היה בשלהי שנות השלושים, לא חתיך ולא שמן או מכוער, ממוצע לכל דבר ועניין, די בנלי, חינניות שגרתית שכזאת. הפגישה התחילה עם שיחת חולין קטנה. הוא הביא עמו ורד, והציע שנזמין אוכל. התרגשתי כמובן מן המחווה שלו, לא בכל יום נערה בגילי מקבלת פרח, ובטח שממש לא ציפיתי לזה. סירבתי שנזמין אוכל, בעיקר משום שפחדתי שאקיא הכול עליו. גדי עישן כמו קטר, ואף התעסק בסמים קלים. לאחר השיחה של ההיכרות, הוא התחיל לנשק אותי.

היה לי קשה להתנשק אתו, בעיקר בגלל שאני לא מעשנת, והיה לו ריח של מאפרה בפה. בליל של ריחות נוראיים. היה לו פטיש של סקס דרך התחת, והוא חבט קלות בישבן שלי. הבנתי את הראש שלו וזרמתי אתו. ככלות הכול, "הלקוח תמיד צודק", ככה לפחות אומרים. הרשיתי לו להחדיר את הזין הזקור שלו הישר לתוך העכוז שלי. היה לי ברור שזה הלקוח הראשון שלי, ואם אני רוצה להמשיך בעיסוק הזה ולהשיג כמה שיותר לקוחות, על מנת שאצא מקו העוני, עליי לעשות עבודה כמה שיותר טובה. לא ממש סבלתי, אבל כשהוא הלך נגעלתי מעצמי, וקרצפתי את עצמי בחדר האמבטיה שוב ושוב.

מאז קניתי לי שם בתחום של נערות ליווי בחיפה. אני עדיין רואה את גדי לעתים. הוא לקוח שלא מוכן לוותר עליי, על אף שעברו כמה שנים טובות. אני אוהבת את העצות הנבונות שלו, בעיקר בתחום הפיננסי, וגם את המתנות שלפעמים הוא מרעיף עליי, למרות שאני חייבת לציין שהן בהחלט טעונות שיפור…