"אז מייק, זה קרה לך פעם?" שאלה טינה. "כמו, שחבר מהמין השני נכנס עליך פתאום עירום?"

"ובכן… כנראה שלא כדאי לי לומר."

שתיהן ניסו לשכנע אותי לספר להן את הסיפור, אז, עם אומץ האלכוהול שזורם בעורקיי, סיפרתי להן על הפעם הראשונה שלי עם אנה, ואיך זה היה כשהשותפה שלה לחדר נכנסה עלינו בטעות.

"אלוהים, כמה מביך!" קראה דיאנה.

"בעצם, זה החלק המוזר – זה באמת לא היה. לאנה ולי אין בושה כשזה מגיע לדברים האלה. זה רק עשה אותנו יותר נרגשים מאי פעם."

"באמת?" שאלה טינה.

"אבסולוטית. אני מתכוון, תחשבי על זה – ברור שזה היה די מביך מוקדם יותר היום כשראיתי אותך יוצאת מהמקלחת. אבל זה גם לא נתן לך כמו, לפחות קצת התרגשות? אני מתכוון זה לא כאילו יש לך משהו להתבייש בו."

טינה הסמיקה עוד יותר, אבל הנהנה.

"אני מניחה… זה היה קצת כיף."

היא הביטה בעצבנות על דיאנה, ואז הסתובבה חזרה אלי, לחייה סמוקות מהתרגשות.

"מיכאל, דיאנה ואני צריכות לדבר על משהו בפרטיות לרגע, אם אתה לא אכפת לך."

הנהנתי בטיפשות כשהשתיים קמו והלכו בשקט לאחד מחדרי השינה. שמעתי לחישות דחופות מגיעות דרך הדלת, אבל לא יכולתי להבחין אפילו במילה אחת.

לבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח, דיאנה יצאה, לבד. עיניה פגשו בשלי, ובאותו מבט קר ומנותק שהייתה לה כשהכרנו לראשונה, היא לחשה, "אני רוצה את עיסוי הגב שלי עכשיו."

ללא הסבר נוסף, דיאנה נמתחה על הספה, רגליה הארוכות וישבנה המודל של חליפת הרחצה פשוט מתחננים שיביטו בהם.

"איפה טינה?" שאלתי.

"היא מחליפה לפיג'מה שלה."

כמה שיכולתי, כרעתי לצידה והתחלתי בעדינות ללחוץ את אצבעותיי על השרירים בגבה של דיאנה, מעסה דרך גופיה שלה. ניסיתי לשכנע את עצמי שמה שאני עושה לא יכעיס את אנה. זה רק עיסוי גב, אחרי הכל. זה היה תמים לחלוטין. נכון, נהניתי מזה – נהייתי יותר מהתרגשות מהרגשת הגוף היפה של דיאנה בידי – אבל איזה נזק יש בהנאה?

השרירים שלה הרגישו מתוחים להפליא מתחת למגעי, ואמרתי לה את זה.

"מתח," היא הסבירה. "היו לי הרבה על הראש לאחרונה."

"מה למשל?"

במקום לענות לי, היא פשוט ביקשה ממני להתמקד יותר בכתפיים שלה. צייתתי בשקט, תוהה למה לוקח לטינה כל כך הרבה זמן ללבוש את הפיג'מה הזו.

"אני חושבת שהיא מחבבת אותך," היא אמרה לבסוף. הטון העצוב בקולה היה בלתי ניתן לטעות.

"מי?"

"אתה יודע מי. טינה. אני חושבת שהיא הולכת לנסות לעשות לך משהו הלילה."

ידי קפאו באמצע גבה.

פתאום, הראש שלי הסתחרר, ולא רק מכל הוודקה ששתיתי. מאז שהתחלתי לצאת עם אנה, חיזרו אחריי נשים אחרות לא פעם – אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שמשהו יכול לקרות באמת; הפעם הראשונה שבה באמת הרגשתי פתוי ללכת על זה. הזיכרון של הגוף העירום של טינה הבזיק בראשי והרגשתי את הבטן שלי מתהדקת.

באמת לא ידעתי מה אני הולך לעשות.

דיאנה התגלגלה על הצד, עיניה הכחולות מבקשות, "תשמע, החיים האישיים שלך ומה שאתה בוחר לעשות הם לא ענייני, אבל בבקשה תעשה לי טובה."

"כמובן."

"אתה לא יודע את זה כשמסתכלים עליה, אבל טינה בדיוק סיימה פרידה מביכה עם החבר האחרון שלה, והיא עוברת תקופה קשה כרגע. אם אתה כן תסיים כמו, לעשות דברים איתה – בבקשה תתייחס אליה טוב. תתייחס אליה כמו נסיכה. מגיע לה, היא…" דיאנה הסיטה את מבטה ממני, קולה נשבר כשהיא סיימה את המחשבה שלה. "היא ילדה מיוחדת."

הנהנתי בהסכמה, וחזרתי ללוש את גב דיאנה. האנחות הרכות של הנאה שהיא השמיעה בזמן שעיסיתי את גופה לא עשו כלום להאט את הדופק שלי.

"אני מצטערת על זה," אמרתי בעדינות, "אני באמת לא יודע איך זה מרגיש לאכזב מישהו כזה."

"זה בסדר," אמרה דיאנה, "פשוט תזכור מה שאמרתי על טינה."

כשהיא התיישבה, ראיתי שהבכי שלה לא הסתיים. אצבעותיה נגעו בידי, רועדות. פתאום, היא התנשקה על שפתי, מביאה את ידה סביב צווארי. היא משכה את גופה קרוב אליי, מתחממת נגד עורי. השפתיים שלה היו רכות, מתוקות.

"אני מצטערת, מייקל," היא לחשה, "זה פשוט… זה פשוט הרגיש נכון."

"זה בסדר," אמרתי בעדינות, "זה רק הוסיף למה שאני מרגיש כלפי שתיכן."

דיאנה חייכה חיוך קלוש, עיניה בורקות מהתרגשות. "זה באמת מרגש אותי."

"מה?" שאלתי.

"אתה ואני… אנחנו נוכל לעשות את זה. רק תהיה אמיתי. פשוט תאהב אותנו כמו שאנחנו אוהבות אותך."

היא החזירה את ידה סביב צווארי, הפעם קרובה יותר, מתחממת נגד עורי. השפתיים שלה היו רכות, מתוקות. "אני אוהבת אותך," היא לחשה, "אני רוצה להיות איתך לנצח."

"אני אוהב אותך," אמרתי בעדינות, "אני רוצה להיות איתך לנצח."

דיאנה חייכה חיוך קלוש, עיניה בורקות מהתרגשות. "זה באמת מרגש אותי."

"מה?" שאלתי.

"אתה ואני… אנחנו נוכל לעשות את זה. רק תהיה אמיתי. פשוט תאהב אותנו כמו שאנחנו אוהבות אותך."

היא החזירה את ידה סביב צווארי, הפעם קרובה יותר, מתחממת נגד עורי. השפתיים שלה היו רכות, מתוקות. "אני אוהבת אותך," היא לחשה, "אני רוצה להיות איתך לנצח."

"אני אוהב אותך," אמרתי בעדינות, "אני רוצה להיות איתך לנצח."

היא חייכה חיוך קלוש, עיניה בורקות מהתרגשות. "זה באמת מרגש אותי."

"מה?" שאלתי.

"אתה ואני… אנחנו נוכל לעשות את זה. רק תהיה אמיתי. פשוט תאהב אותנו כמו שאנחנו אוהבות אותך."

היא החזירה את ידה סביב צווארי, הפעם קרובה יותר, מתחממת נגד עורי. השפתיים שלה היו רכות, מתוקות. "אני אוהבת אותך," היא לחשה, "אני רוצה להיות איתך לנצח."

"אני אוהב אותך," אמרתי בעדינות, "אני רוצה להיות איתך לנצח."