בלב מנהטן, בדירה גבוהה המשקיפה על הסנטרל פארק, ישבו ארבע נשים צעירות על כוסות שמפניה, מוקפות בעשן סיגריות אלגנטי, מוסיקה איטית ותוכניות גדולות.

אלקסיס – אינטלקטואלית עם עיניים כחולות וראש של מפיקה הוליוודית.
מיה – ברונטית חצופה עם קעקוע של סוס ים, שחלמה לנהל מלון בוטיק יום אחד.
ג'וליה – שקטה, מסתורית, אך חדת אבחנה – כמו דמות מסרט ריגול.
ולולו – כוכבת רשת עם מיליון עוקבים, שהגיעה לעולם הזה בכלל כסטייליסטית.

הן לא היו סתם "נערות ליווי" – הן היו מותג. נבחרת עילית שסיפקה ללקוחותיה הרבה יותר מרק יופי – הן סיפקו חוויה. אינטימיות עם עומק, שיחה עם שנינות, ולילה עם כריזמה שאין כמותה.

יום חמישי, 18:00.
טלפון מוצפן, שיחה מלקוח קבוע מארה"ב:

"בנות, יש לכם הזמנה לסוף שבוע – דובאי. הסכם שתיקה מלא. פגישה פרטית של שישה שייח'ים, מלון בורג' אל ערב. אתם בפנים?"

בלי להסס, הן השיבו "אנחנו כבר אורזות."

עם דרכונים דיפלומטיים מזויפים, טיסה במחלקה ראשונה ושמלות שנתפרו במיוחד עבורן, הן נחתו בדובאי. העיר קיבלה אותן כמו נסיכות: רולס-רויס שחורה חיכתה להן בשדה, ובמלון – סוויטות בגודל דירת פנטהאוז ניו-יורקית.

אבל מהר מאוד הבנות הבינו שזה לא סוף שבוע רגיל.
במפגש הראשון, אחד השייח'ים לחש:

"הוזמנתן לכאן לא רק בשביל הנאה. אנחנו במו"מ רגיש… ואתן חלק מהעסקה."

אלקסיס קלטה ראשונה – הן הפכו לכלי במשחק פוליטי בין משפחות נסיכות יריבות. ג'וליה פרצה למחשב במלון. לולו הקליטה שיחה חשאית באמבטיה. מיה פיתתה את אחד היועצים להדליף מידע.

שבת בערב. הבנות החליטו לשבור את הכללים.

במקום להיענות למה שציפו מהן, הן ארגנו מופע פרטי – אך לא מהסוג שהוזמן.
תוך כדי הופעה גרנדיוזית של ריקוד, תאורה ומסרים כפולים, הן הצליחו להעביר מידע קריפטי לכתב מערבי שישב בין האורחים.

יום ראשון לפנות בוקר. מטוס פרטי מוכן להמראה. הן הצליחו לברוח, עם דיסק-און-קי שהכיל הקלטות, חוזים חשאיים, והוכחות להלבנת הון.

בניו יורק כבר חיכו להן סוכנים של ה-FBI.
אבל הן לא היו לחוצות. הן באו מוכנות.

הסוויטה שלהם בקומה ה-25 של המלון נראתה כמו חלום – קירות זכוכית השקיפו על הים, ושטיחי משי זהרו באור נרות ריחניים.
הבנות התלבשו לאט. כל תנועה שלהן נראתה כמו ריקוד – בד משי מחליק על ירך, עקב ננעל בעדינות, ליפסטיק אדום על שפתיים שמחייכות בידיעה.

מיה לבשה שמלה אדומה צמודה, שהשאירה דמיון שקט אך פרוע.
אלקסיס הלכה על שחור קטיפתי, עם שסע עמוק שהבליט את הרגליים הארוכות שלה.
לולו – בשמלת זהב חשופה, נראתה כמו אלה יוונית.
וג'וליה? היא בחרה לא ללבוש בכלל. רק חלוק משי פתוח, וריח יסמין שנדף ממנה.

השייח' הראשון נכנס – גבר בשנות הארבעים, עם מבט רעב ומעודן.
הוא לא אמר מילה, רק התיישב והביט בהן. ואז סימן בלשון ערבית רכה: "תתחילו."

המוזיקה ניגנה ברקע – קצב מזרחי רך עם נגיעות אלקטרוניות.
לולו ניגשה אליו ראשונה, התיישבה עליו, קרובה אך לא נוגעת.

"בדובאי לא נוגעים מיד," היא לחשה לו, "צריך לרצות… ואז להתחנן."

הוא חייך, אך אז נאנח כשהשפתיים שלה התקרבו לצווארו.
מאחור, מיה וג'וליה התחילו לרקוד – תנועה סינכרונית, חושנית, כמו שתי נחשיות שמסמנות טרף.

אלקסיס לא השתתפה – היא הביטה במסך הטאבלט שעל שולחן השיש, שבו הופיע תרשים של מצלמות האבטחה. בין ליטוף לנשיקה, היא הקלידה קוד.

לילה נמשך. החום בחדר עלה.

ידיים טיילו על עור. שפתיים לחשו מילים בשפות שונות.
הבנות לא סתם נתנו – הן הובילו. הן שלטו. כל נגיעה הייתה מדודה, כל מבט מתוכנן.

אחד השייח'ים נאנח:

"אני לא זוכר מתי גמרתי כל כך בשקט."

לולו חייכה:

"כי אנחנו יודעות איפה ללחוץ – בגוף ובנפש."

אבל בשיא האורגיה – ברגע שהכול נראה כאילו נאבד בחושניות –
אלקסיס הפעילה את הפקודה הסופית: שידור ישיר של מה שקרה בחדר אל שרת מוצפן בניו יורק.

בתוך התשוקה – הן גנבו את הסוד.

בבוקר, הגברים נרדמו עירומים על הספות, מתחת ליריעות משי סבוכות.
הבנות ארזו, שתו אספרסו קצר במרפסת, וירדו למטה כמו לא קרה כלום.

בטרקלין היוקרתי, השוער חייך:

"איך היה הלילה?"

ג'וליה החזירה חיוך:

"מלא… אפשרויות."

והן עלו למונית, בדרך לשדה התעופה – עם סוד, עם ניצחון, ועם טעם של חטא על השפתיים.

המשך הסיפור בעוד כמה ימים…..