קצת התאכזבתי שאחרי המנה העיקרית, סטייק סינטה מדיום משובח, אמא של רן הודיעה שהיא קנתה עוגת טירמיסו והציעה שאת הקינוח נאכל אצלם, התאכזבתי כי אני מת על הכנאפה של המסעדה אבל שתקתי כי חשדתי שאמא והיא קנו לנו מתנות ליום ההולדת שיעניקו לנו ביחד והם שומרות את זה אצלם.
בדרך הקצרה אליהם הביתה אמא אמרה שקר לה וחיבקה אותי, קצת מביך, הרי עכשיו קיץ, סוף יוני, 28 מעלות צלסיוס, מה קר לה? אבל שתקתי, מה אני אגיד לאמא שלי ביחוד כשגם אמא של רן חיבקה אותו והוא לא התנגד.
ישבנו מסביב לארבעת צדדיו של השולחן הנמוך בסלון, אמא של רן ואמא שלי קמו והכינו לנו קפה והגישו לנו אתו עם פרוסת עוגת טירמיסו כמו שאמא של רן הבטיחה, אבל מתנה הם לא הביאו. אחרי הקפה אמא הציעה שנרים עוד כוסית לכבוד היום הולדת שלנו ואמא של רן מזגה לנו קוניאק, חידוש, בדרך כלל אמא לא מרשה לי לשתות משקאות חריפים כאלה.
אני, ומסתבר שגם רן, לא שתינים גדולים. המשקה הענברי החליק לי בגרון, צורב את דרכו אל הבטן ושלח חום נעים בכל גופי ו…העמיד לי! אבל רן ואני, למרות ששתינו בלגימות קטנות לא יכולנו שלא להשתעל, קצת מביך או אולי רק מחזק את זה שאנחנו חנונים, נערות ליווי ירושלים.
הייתה מין שתיקה כזאת, המתנה. ראיתי את אמא שלי ואמא של רן מחליפות מבטים וציפיתי שעכשיו יגיעו המתנות אבל הן המשיכו לשבת, עוד רגע של שקט ולדעתי ראיתי את אמא אומרת לה משהו בלי קול, רק בתנועות שפתיים, ואז "בנים," אמא של רן שברה ת'שתיקה והיה מין רעד קל בקולה, "היום זה היום הולדת שלכם והחלטנו לתת לכם מתנה מיוחדת" והיא עצרה לשניה, לקחה אוויר ואולי גם בחנה את התגובה שלנו לפני שהמשיכה, "אנחנו יודעות שאתם עדיין בתולים" היא הפתיעה, בכלל לא הכיוון שחשבתי עליו כי אני רמזתי לאמא, רמז עבה כחדק של פיל, שאני מצפה למחשב-נייד חדש ואפילו אמרתי לה איזה דגם, "אז החלטנו שאין מתאים מהיום כדי "לפתוח" אתכם" והיא חייכה וסימנה את תנועת המרכאות הכפולות כשאמרה לפתוח ולא יכולתי שלא לראות את הבעת ההפתעה על פניו של רן ואין לי ספק שגם ההבעה על פני לא הייתה שונה בהרבה, "כל אחד מכם יזיין עוד מעט" והפעם זאת הייתה אמא שלי שהתערבה בשיחה והמשיכה אותה, "לא את אמא שלו כמובן" היא הוסיפה במהירות והדגישה במיוחד את ה-לא, "רן יזיין אותי ובן את נטע!" והייתי המום, או כמו שהאמריקאים אומרים נפלה לי הלסת, לא רק מההצעה אלא מהשלווה שבה אמא אמרה את זה.
רגע ארוך הייתה שתיקה, האמהות בחנו אותנו ואנחנו היינו המומים ושתקנו, מצד אחד הרגשתי איך נעמד לי, איך הזין שלי מתקשה ונלחץ למכנסיים ומאיים לקרוע אותם וגם אצל רן ראיתי איך האוהל צומח, ומצד שני זה סופר-מביך, לא ציפיתי מאמא שלי הצעה כזאת למרות שידעתי שהיא לא נזירה, אמא מעולם לא הסתירה ממני את הגברים שהיא יצאה איתם אחרי שאבא עזב אותה וגם לא את אלה שהביאה הביתה לחדר השינה שלה והיה לי ברור שהם לא מחליפים שם בולים או מנתחים מסות של ניטשה. "אני מבינה שאתם מסכימים" אמא של רן ציחקקה, "שתיקה כהודיה" היא המשיכה אחרי ששנינו, עדיין המומים מההצעה, לא ענינו, "אבל תדעו לכם שיש לנו תנאים" ושוב היא עצרה לשניה, הביטה בנו וכשהמשכנו לבהות בה המשיכה, "הראשון: זה ישאר רק ביננו, חוץ מארבעתנו אסור לאף אחד לדעת על זה!" ובפעם הראשונה, כאילו מישהו תאם ביננו, רן ואני מלמלנו שאנחנו מבטיחים.
"התנאי השני: משחק מקדים" אמא חזרה ולקחה את הפיקוד, "המטרה שלו לחרמן אתכם ואותנו, משחק פשוט, 'מלחמה', אני בטוחה שאתם מכירים" היא חייכה לעברנו, "כל אחד יפתח קלף" ואמא של רן שלפה חבילת קלפים שהייתה מוחבאת מתחת לכרית בכורסה שעליה ישבה והתחילה לערבב אותה, "מי שיציג את הקלף הגבוה מנצח והמנצח יוריד פריט לבוש אחד לאמא של המפסיד", "ומותר לו גם למזמז אותה" אמא של רן ציחקקה והוסיפה, "הראשון שיפשיט את אחת מאתנו" אמא חזרה להסביר, "יהיה גם הראשון לדפוק אותה" היא סיכמה.