כשידיו מלאות במיצי התאווה שלה, הוא נשכב על המיטה ונותן לה לבצע בו את זממה. היא מטפסת עליו ושואבת לתוכה את הזין הענק. הוא לא רואה את זה מגיע, אבל אחרי רגעים ספורים, כל גבריותו נשפכת אליה, לתוכה.
עכשיו הוא רפוי, הראש כואב. זרמים קטנים עוברים לו בגוף.
הוא שומע את המים זורמים בכיור, בחדר השני. עידית בטח שוטפת את הפה, מוציאה מתוכה כל זכר למה שהיה פה רק עכשיו. מתנת יום הולדת כזו הוא לא ציפה לקבל, אבל זה היה טוב, הוא מסכם לעצמו את הערב, אפילו טוב מאוד, למרות הכל.
עידית חוזרת למיטה, גופה ערום כביום היוולדה והיא יפה. כל כך יפה. ישי מביט בה, לא מאמין למזלו הטוב. הוא בוחר להתעלם מהעימות הקטן במסעדה, הרי בשורה התחתונה, היא פה איתו, לא?
הוא מרגיש איך העיניים שלו נעצמות, הוא עייף. הראש כבד. הוא אפילו לא סופר עד חמש, והוא כבר בעולם החלומות, במסיבת יום הולדת אחרת לגמרי…
מיכלי כבר בת שנתיים. שנתיים שעברו עליהם מאז הלידה, והם חוגגים לה. המשפחה הקרובה הגיעה, קצת ממתקים ועוגה דביקה מדי.
מיד אחרי שהאורחים המועטים ילכו, אסתי תמהר להתארגן וללכת למקווה. הם רצו לדחות את המסיבה למחר, אבל זה לא יצא. הוא הגיע מוקדם, רואה את הלחץ בעיניים שלה. הוא עדיין לא יודע מה היא רוצה ממנו. משהו מעורב בהם, והוא לא בטוח.
יש שירים ומתנות קטנות, ובובה עם עגלה גדולה. ומבט בעיניים שאומר לו הכל. היא מעדיפה להאריך את המסיבה, רק לא ללכת לטבול. ככה הוא מרגיש והוא כבר מרגיע את עצמו, מכין את האכזבה של הלילה. שוב.
הוא מתנדב לנקות, את הכל, הכי טוב. ואסתי יוצאת מהבית כשכבר חושך עוטף אותם. היא חוזרת אחרי כמעט שעה, שיערה רטוב מתחת למטפחת המוקפדת, וריח של מים קדושים מלווה את הכניסה שלה לבית, נערות ליווי קריות.
"הי, טבלתי" היא אומרת לו בלחש, ומתקרבת למרחק נגיעה, "וטהורה אני". ידיים מושטות קימה. היא מניחה את ראשה על החזה שלו, מרגישה אותו.
"רוצה ללכת לחדר?" הוא שואל בחשש. במקום לענות, היא פונה לחדר שלהם, הוא כבר החליף מצעים, תכנן את הכל. הוא ציפה לתשוקה, לרצון להיות ביחד, אבל הוא הרגיש את הקושי שלה. כשהוא חדר אליה, היא הביטה בעיניו, חיפשה אותו, והוא בחר לעצום עיניים, להתרכז עכשיו בפליטה הארורה, שלא משתפת איתו פעולה.
למה, הוא שואל את עצמו, למה כשהוא לבד, הוא מצליח להגיע לקישוי המיוחל, וכשהיא פה איתו, משהו נחסם בו?
הוא ישב השבוע בספרייה העירונית, חיפש קצת חומר לקריאה על המצב שלהם. הוא כבר למד שזה ביצה ותרנגולת. הקושי שלה גרם לקושי שלו, וזהו, מאז הם במין סביבון חסר תועלת ואור.
הם קמו לבוקר שאחרי, כל אחד לשגרת יומו. הוא רצה להסביר לה שקשה לו, אבל לא מצא את הנכונות.
עד מתי הוא יהיה עסוק רק בעצמו ולא יראה אותי? שוב ליל טבילה, שוב אותו סרט… כל מה שחיפשתי, זה גבר שיראה אותי. מתי ישי יתעורר? האם הוא יתעורר?