החיים של נערות ליווי תל אביב יכולים להיות די משעממים האמת. אבל מידי פעם, רק מידי פעם, יש גם הפתעות. בדיוק על הפתעה כזאת אני רוצה לספר לכם היום. מה הפתעה… הפתעת ההפתעות!
רוב הזמן העבודה שלי די פשוטה, מתקשרים…שיחה קצרה…קובעים שעה… אני מגיעה…סקס די רגיל… הולכת הביתה. למרות מה שחושבים, רוב הגברים שבאים אל נערות ליווי מחפשים דברים פחות או יותר סטנדרטיים. אולי קצת אנאלי, קצת משחקי שליטה, אולי איזה משהו טיפה מעל הסקס שהם עושים ברגיל שלהם. בדרך כלל אין חדש תחת השמש ולמרות שאני עושה את העבודה הזאת כבר כמה שנים טובות, אין באמת משהו יוצא דופן מבחינתי.
אם נערות ליווי בתל אביב היו מספרות לי את הסיפור הזה יש סיכוי טוב שלא הייתי מאמינה בכלל. מי מבקש דברים כאלה? כבר שמעתי כל מיני סטיות, כבר ביקשו ממני כל מיני בקשות לא שגרתיות, בסדר… במקצוע שלי אנחנו לא שופטות, כולם מתקבלים בברכה בין הרגליים שלי, מהחייל החרמן דרך הסטודנט הביישן ועד לאיש העסקים הקינקי, הכל הולך. אבל זה… מודה שחשבתי פעמיים והסכמתי בחיי… רק מהסקרנות.
אז… שנתחיל מההתחלה?
אני מפרסמת את עצמי באתרים של נערות ליווי תל אביב ומקבלת טלפונים בעיקר משם. יום אחד לפני כמה חודשים מתקשר מישהו, מתעניין במה בדיוק אני עושה, איפה הגבול עובר, כמה עולה וכל מיני שאלות די רגילות. מדברים קצת, מסבירה לו איך זה עובד, הכל רגיל עד כאן.
ואז…”את נשמעת לי טוב, רק עוד שאלה אחת. את… מסוגלת לא לזוז?” מה אני אגיד לכם, באותו רגע לא זזתי רק מההפתעה, מה זאת אומרת לא לזוז? מה…מה הוא רוצה??
"אתה מתכוון לקשירות וכאלה? לא…זה אני לא עושה… אתה יודע, מבחינת הביטחון האישי שלי". בשלב זה עוד חשבתי שאני יודעת מה קורה כאן.
"לא, לא, ממש לא, זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שלא תזוזי, תשכבי ולא תזוזי, בכלל, בלי דיבורים, בלי גניחות ואנחות, כלום, כאילו את ישנה בכלל, אם תהיי טובה אני אשלם לך כפול".
קבענו לאותו ערב בבית מלון, לפי הוראותיו השארתי את הדלת שלי פתוחה, נשכבתי ערומה במיטה, עצמתי עיניים וחיכיתי. שמעתי את הדלת נפתחת, צעדים מתקרבים, לאט ובשקט ואני…דממה, לא זזה, רק מקשיבה. פתאום אני מרגישה ידיים נוגעות, עוברות לי על כל הגוף, צליל של אבזם חגורה נפתח, הוא במיטה איתי, מרגישה אותו מעלי, מפסק לי את הרגליים, מרים לי אותן גבוה, חודר לתוכי מאחורה חזק, עוד פעם ועוד פעם, יותר ויותר מהר. הנשימות שלי כבדות, אני רוצה לקחת נשימה עמוקה אבל יודעת שאני לא יכולה, לא מצליחה לחשוב על שום דבר רק חוזרת לעצמי בראש עוד פעם ועוד פעם…”לא לזוז… לא לזוז… לא משנה מה…לא לזוז…לא לזוז…לא לזוז