תל אביב, קיץ. לחות כמו וילון כבד, אנשים זורמים ברחובות, בית קפה אחד מתחלף בשני, והים… הים תמיד שם, אבל לא תמיד מספיק. בתוך העיר שלא ישנה, שלוש נשים החליטו להתעורר.
קוראים להן מיקה, נוי ויארה. שלוש נשים חכמות, יפות, עצמאיות, וכל אחת מהן הייתה נערת ליווי בעברה — לא בגלל חולשה, אלא כי ידעו לנצל את מה שיש להן כדי לשרוד. במשך שנים ניהלו חיים כפולים — לילה של לקוחות, בוקר של שקט מזויף. אבל ככל שהזמן עבר, המתח נשחק. התחיל לבעור בהן משהו אחר.
הכול התחיל כשמיקה, הכי כריזמטית ביניהן, נשברה באמצע טיפול פנים אצל קוסמטיקאית ברמת אביב. היא הביטה במראה עם המסכה הלבנה על הפנים ולחשה: "אני רוצה מקום כזה… רק שלנו." נוי, שישבה לידה עם גבות בצורת ווים מושלמים, הרימה גבה. יערה צחקה. אבל משהו ברעיון נתקע לכולן בראש.
יום למחרת הן נפגשו בבית קפה ברחוב שינקין. בלי איפור, עם עיניים עייפות. מיקה פרסה על השולחן דף A4:
"ספא ROSE – ספא נשי יוקרתי בתל אביב. קונספט: נשות עבר, נשות הווה. טיפולים, טיפוח, קהילה. כל אישה היא רוזה."
"מה זה 'רוזה'?" שאלה נוי.
"זה לא השם האמיתי של אף אחת מאיתנו," ענתה מיקה. "אבל כולנו היינו פעם רוזה. סוג של דמות. עכשיו אנחנו שוברות את זה."
וזה תפס. מהר מכפי שחשבו.
הן התחילו מהתחלה. קורסים בשיווק דיגיטלי, ניהול עסק קטן, בניית תוכנית עסקית. יערה — שאף אחד לא ידע, אבל הייתה חיית אקסלים — הרימה להם תוכנית כספית. נוי, שהייתה אמנית איפור וקעקועים עוד לפני הלילות, לקחה על עצמה את עיצוב המקום. ומיקה? היא הובילה. ידעה לדבר עם אנשים. הביאה את הכסף הראשוני — לא שואלים מאיפה — אבל הפעם, הוא הושקע. לא נשרף.
הן מצאו דירה בת שלוש קומות ליד כיכר המדינה. ישנה, אבל עם תקרה גבוהה ורצפת פרקט אמיתית. הן ניקו, שיפצו, צבעו, הביאו מעצבת פנים. הכול בקווים נקיים, רגועים, בצבעים של חול ים ושוקולד לבן. בלי נצנצים, בלי זיוף.
הן גייסו עוד נשים. לא רק מהתחום שלהן, גם אימהות חד הוריות, נשים חרדיות שיצאו מהקהילה, יוצאות מקלטים. התנאי היחיד: רצון לעבוד, ללמוד, ולבנות משהו חדש. הן הכשירו את כולן בטיפולי גוף, מסאז'ים, קוסמטיקה, טיפול בציפורניים, ביוגה. כל אחת קיבלה אחוזים, ביטוח בריאות, והרגשה שהיא חלק ממשהו אחר.
והלקוחות התחילו להגיע. בהתחלה זו הייתה פלייליסט של נשים תל אביביות עם תודעה חברתית גבוהה, אחר כך בלוגריות. בהמשך הגיעו גם גברים, זוגות, תיירים. אף אחד לא שאל שאלות. פשוט הרגישו שמשהו באווירה במקום הזה… אחר.