בונז'ור,
קוראים לי ג'וליה, ובוודאי כבר ניחשתם שאני צרפתייה לשעבר. ולא, הצרפתיות לא מסריחות, הן כן מתקלחות, ומתבשמות, לפחות אני כזאת. הגעתי לקריות לפני חמש וחצי שנים, שהייתי בת עשרים וארבע, וחיש מהר הצטרפתי לקהילה של נערות ליווי בקריות. אני לא יכולה לומר לכם כי נערות ליווי בקריות זאת גאווה גדולה, אבל מאידך אני לא הולכת עם סדין על הראש ומתחבאת מפני אנשים על היותי אחת מאותן נערות ליווי בקריות. הכול טוב, אם זה רצון האל, מי אני שאתווכח אתו. זה לא תמיד פשוט להימנות על נערות ליווי בקריות, יש ימים יותר טובים, יש ימים פחות טובים, ויש ימים ממש גרועים, בדיוק כמו כל עבודה, יום אסל יום באסל.
אחרי שאני מסיימת מפגש עם לקוח, אני מזדרזת להגיע הביתה, כי זה מקום המפלט האמתי שלי, זה המקום הכי מתאים לי לסגת אליו, לנוח בו ולהמתין לשיחת הטלפון הבאה, שתבשר על מפגש חדש עם עוד לקוח. בהתחלה, עוד היה לי בן זוג קבוע, שהסתרתי ממנו מה שאני עוסקת למחייתי, ריחמתי עליו פשוט, או יותר נכון להגיד לא בדיוק ידעתי איך הוא יגיב לזה. לאט לאט הפסקנו לעשות סקס, עד שהקשר דעך, ומאז כמובן שאין לי בן זוג קבוע, מן הסתם. אי אפשר באמת לחיות חיים כפולים שכאלו.
במסגרת עבודתי יצא לי לטייל הרבה בעולם, בעיקר מכיוון שאני מרוויחה מלא כסף, הגעתי לקנקנון ולווגאס, שלעניות דעתי הייתה ממש מרגשת. ליוויתי כמה לקוחות אמידים למספר מועדוני לילה, כמו גם למסעדות ממש אקסקלוסיביות, שם פגשתי הרבה ג'נטלמנים מבוגרים ועשירים כקורח, שלכל אחד מהם הוצמדה אחת מאותן נערות ליווי בקריות. אף אחד לא באמת מדבר על זה, אבל כולם יודעים את האמת.
במפגשים האלו התפקיד שלי היה לבדר את הלקוח שנלוויתי אליו, כמו גם את העמיתים והקולגות שלו. ממש לא היו לי אשליות. לעתים קרובות הרגשתי בהחלט כמו קורבן, קורבן של הנסיבות, של החיים. למה לא יכולתי להיות עורכת דין מכובדת? גם הייתי מרוויחה לא רע, וגם לא הייתי מוכרת את הכסף שלי בשביל סקס. אבל לנו יש תכניות, ומישהו למעלה צוחק עלינו.
אבל לא תמיד הכול שחור כמו שזה נשמע, לפעמים אני נוטה לחשוב שהחיים שלי הרבה יותר טובים וסוערים ממה שהיו מקודם, ושיש המון בני אדם שכיום מעריכים אותי, תלויים בי, ורואים בי כרשת התמיכה הקבועה שלהם, וזה בהחלט הרווח האישי שלי…